(ישראל, 2014) דרמה גננת מפתחת אובססיה לילד בן 5 שמדי פעם נכנס לטראנס, המניב מתוכו שירים בוגרים לגילו, שעוסקים באהבה, אלימות ומוות. האובססיה שהיא מפתחת נוגעת בתסכוליה היצירתיים, ואף מעוררת בה את הרצון לנכס את הילד ואת יצירתו אל תוך עולמה הפרטי. סרטו של לפיד פועל בה בעת במישור הדרמטי והסמלי. “הגננת” הוא סרט יוצא דופן, יש בדימוייו מקוריות רבה, שלעתים חותרת תחת חוקי הקולנוע, אך למעשה מוסיפה להם משנה כוח יצירתי וייחודי.
(ישראל, 1974) דרמה המציאות התל אביבית של ראשית שנות השבעים, כפי שהיא נראית בעיניהם של אורי זוהר ושותפו לתסריט יעקב שבתאי. בני פורמן הוא מאמן כדורסל נשוי ואב לשניים; אנוכי, אנרגטי, יצרי, רגשי, חזק לכאורה, סמכותי. תאבונו הבלתי מוגבל לנשים מקשה על תפקודו המשפחתי, המקצועי והחברתי. סרטו הטוב ביותר של זהר’ נעזר בעבודת הצילום הנפלאה של דויד גורפינקל ומשתמש בכל כוחו של השחור לבן, כדי לבנות את הדרמה דרך עמדות המצלמה, הקונטרסט, העיר המתפוררת. זוהי ללא ספק אחת הפסגות של הקולנוע הישראלי. אל תחמיצו.
במאי: אורי זוהר שחקנים: אורי זוהר, אריק איינשטיין, אליה זהר (76 דק’, עברית; כתוביות בעברית)
(ישראל, 2004) דרמה סרטו המלנכולי, האסתטי והמוקפד של יוסף פיצ’חדזה הוא פסיפס של דמויות וסיפורים השזורים זה בזה: גבר עיוור שכלב הנחייה שלו נדרס למוות; טכנאי רדיו המנסה להתחקות אחר אביו, שאותו לא הכיר; בני זוג המנסים למצוא עניין מחודש בשגרה המשמימה של חיי נישואיהם; אם חד הורית שנקלעה למצוקה כלכלית איומה; ואיש עסקים מפוקפק שנמלט ממתנקש וחוזר ארצה, לישראל, אל בית אביו המבוגר. כולם מנסים להמציא את עצמם מחדש ולמצוא משמעות בשנת האפס, בנקודת המעבר מחייהם הקודמים לחייהם החדשים.
במאי: יוסף פיצ’חדזה שחקנים: מנשה נוי, שרה אדלר, מוני מושונוב (131 דק’, עברית ; כתוביות בעברית)
זוכה פרס תא המבקרים לסרט הישראלי הטוב ביותר בפסטיבל חיפה