הֶעָנֹג הָאַלְבֵּיתִי – מחווה לאפּישָפּוֹנג ויראסֶטאקוּל

מרץ - מאי 2022

אפּישָפּוֹנג ויראסֶטאקוּל (שכינוי החיבה שלו הוא “ג’ו”) נולד בשנת 1970 בבנגקוק וגדל בעיר קון קאן בצפון תאילנד. הוא בן להורים בודהיסטים שעבדו כרופאים בבית חולים בעיר, חינכו אותו על פי ערכי אמונתם וחשפו אותו מגיל צעיר לטקסים המשלבים אנימיזם והינדואיזם. בילדותו הוא קרא בעיקר ספרות פנטזיה ומדע בדיוני (“פרנהייט 451” של ריי בראדברי היה חביב עליו במיוחד) ונהג לעלעל בגיליונות המגזין “סגנון החיים של הנזירים הבודהיסטים”. הוא אהב קולנוע מילדות וצפה ככל שהתאפשר לו בסרטים מהונג-קונג ומהודו, בסרטי תעמולה אקסטרווגנטיים מתאילנד ובסרטיו של סטיבן ספילברג ואף פיתח חיבה עמוקה לסרטי אסונות אמריקאיים כמו “המגדל הלוהט”, “הרפתקה בפוסידון” ו”רעידת אדמה”. כשהתבגר הוא שאב השראה מתנועת הדאדא ומהאמנות הסוריאליסטית של ג’וזף קורנל.

ויראסֶטאקוּל התחיל את דרכו האמנותית דווקא בלימודי ארכיטקטורה באוניברסיטת קון קאן. אבל עוד לפני שהשלים את התואר הראשון הוא נמשך אל עולם הקולנוע. מה שקסם לו בעולם הארכיטקטורה – היחס בין האור למרחב – היה גם מה שכבש אותו בעולם הקולנוע. אבל בשנים אלה לא היו בתאילנד בתי ספר רבים לקולנוע, ולכן הוא הגיש את מועמדותו ללימודי קולנוע בבית הספר לאמנויות בשיקגו. בארצות הברית הוא התוודע ליצירות ניסיוניות כמו אלה של מאיה דרן, קנת אנגר ומייקל סנואו ובמיוחד סרטו של ברוס ביילי “”All My Life. את עקבותיהן של יצירות אלה, שהשפיעו עליו עמוקות, אפשר לאתר בסגנונו הקולנועי.

הפילמוגרפיה של אפּישָפּוֹנג ויראסֶטאקוּל כוללת תשעה סרטים באורך מלא ועוד שורה ארוכה של סרטים קצרים בז’אנרים שונים. סרטו הרביעי, “קדחת טרופית”, גילה את שמו לעולם אחרי שזכה בפרס המיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן 2004 וגם בביקורות מעורבות ממבקרים שעוד לא ידעו לפענח את המשמעויות האנושיות והרוחניות של סרטיו.

הילטון אַלְס, מרצה באוניברסיטאות ברקלי וקולומביה, שמפרסם מאמרים וביקורות תיאטרון במגזין “ניו יורקר”, כינה אותו “משורר המקום והעקירה הבולט של הקולנוע העכשווי” והשווה את יצירתו לזו של ז’אן קוקטו. הוא תיאר את הקולנוע שלו כמקום שבו החלומות והפוליטיקה מתלכדים. יצירתו מבוססת על מסורת בודהיסטית ועל פולקלור תאי ומספרת סיפורים שבדומה לחיים, לעתים קרובות משנים כיוון, נעצרים בפתאומיות או משתנים בתכלית.

הסביבה הביתית זוכה בסרטיו לביקורים של ישויות מעולמות רוחניים מקבילים לעולמנו. יש בהם משהו מהָאַלְבֵּיתִי (Das Unheimleiche), המושג שטבע זיגמונד פרויד במסתו משנת 1919. פרויד ביקש להצביע על תופעה שהיא מעין אוקסימורון תחושת זרות ואי-נוחות אשר עולה דווקא בתוך מרחב אינטימי ומוכר. אבל שלא כמו בדוגמאות של פרויד, בסרטיו של ויראסֶטאקוּל אין אלה סיפורי אימה מצמררים, אלא מעשיות שלוות שמבקשות לפקוח את עינינו בשאלות אנושיות על החיים ומשמעותם. האורחים העדינים והחושניים שמגיעים לביקור מביאים עמם רוגע ונינוחות או רגשות עזים של ערגה וכמיהה.

ממוריה

12.03.22, 20:30

ממוריה
Memoria

(קולומביה, תאילנד, בריטניה, 2021) דרמה רוחנית

אל הצפייה בסרט זה יש להגיע אחרת. מומלץ להשאיר מאחור ציפיות לקצב ולפעולה המאפיינים את הקולנוע שאליו אנו מורגלים ולהיות מוכנים להתבונן, כמו גיבורת הסרט, בקורה מסביב ובעצמנו.

ג’סיקה (טילדה סווינטון) מגיעה לבוגוטה כדי לבקר את אחותה. לילה אחד טורד את מנוחתה צליל מהדהד ומפתיע שאין לו הסבר בעולם החיצון. לכל אורך שהותה בקולומביה צליל זה שב וחוזר אל אוזניה ולא נותן לה מנוח, וג’סיקה יוצאת למסע בעקבות פשר הצליל. מסעה נפתח בביקורים אצל רופאים אבל נמשך לשיחות עם מומחים מעולם המוזיקה ועם בני אדם שמבינים דבר או שניים בתפיסה הבודהיסטית על עולמות מקבילים לעולמנו, עולמות של חיים ושל מוות ושל ישויות שאינן מהעולם הזה. את הפחד המובן מאליו שהיא חווה מחליפה עם הזמן תחושת בהירות מפתיעה ונכונות להתבונן בעצמה ובעולם שסביבה.

במאי: אפּישָפּוֹנג ויראסֶטאקוּל

שחקנים: טילדה סווינטון, אלקין דיאז, ז’אן בָּליבּאר

(136 דק’, אנגלית, ספרדית; תרגום לעברית)

זוכה מיוחד של חבר השופטים, פסטיבל קאן 2021.

גלגוליו הקודמים של הדוד בונמי

23.03.22, 20:45

גלגוליו הקודמים של הדוד בונמי
Uncle Boonmee Who Can Recall His Past Lives
(תאילנד, 2010)

דרמה סבלנות הצופים תידרש למבחן במהלך הצפייה בסרט מיוחד זה, המספק חוויה רוחנית ומאירת עיניים. הדוד בונמי עומד למות ממחלה. הוא מבלה את ימיו האחרונים בחברתם של אח סיעודי, בני משפחה, חברים ורוחות רפאים. מציאות ואגדה מתערבבות בסרט זה, שחוקיו הם חוקי האמונה הבודהיסטית.

במאי: אפיצ’טפונג וירסטאקול

שחקנים: טאנפאט סאיסיימר, ג’נג’ירה פונגפאס, סאקדה קאבואדי

(114 דק’, תאילנדית, תרגום לעברית)

בית קברות מהודר

16.5.22, 19:00

בית קברות מהודר
Cemetery of Splendor

(תאילנד, 2015) דרמה/פולקלור

חיילים הלוקים במחלת שינה מסתורית משוכנים בבית ספר שהוסב למרפאה ארעית. לאחד מהם, יפה מראה וערירי, אין אפילו מבקר אחד. האחות המטפלת בו נעזרת במתקשרת כדי להפיג את סיוטיו. לאור ההצלחה, השתיים מתחילות לתווך בין עולמם הפנימי של שאר החולים לבין זה של בני משפחותיהם חסרי האונים. סרט חידתי, שונה ומשונה. פנינת התכנייה, אם כי לא לכל טעם.

במאי: אפּישָפּוֹנג ויראסֶטאקוּל

שחקנים: בנלופ לומנוי, ג’נג’ירה פונגפאס, ג’רינפטרה רואנגרם

(122 דק’, תאית; תרגום לעברית)