הכבוד האבוד של המולדת: מסרטיו של פולקר שלנדורף

פוֹלְקֶר שְלֶנְדוֹרְף נולד בשנת 1939 בעיר ויסבאדן שבגרמניה, אך עד מהרה, ומסיבות ברורות מאליהן, בחרו הוריו להגר לצרפת. שלנדורף בילה את נעוריו בפריז, שם דבק בו חיידק הקולנוע. בימים הוא למד מדע המדינה בסורבון, ובלילות ביקר דרך קבע בסינמטק הצרפתי, בעודו נקרע בין חובות לימודיו לחשכת אולם הקולנוע והתמונות הנעות שכבשו את לבו.

מפגשים אישיים עם אנשי הגל החדש הצרפתי ועבודה כעוזרם של הבמאים אלן רנה (“אשתקד במריאנבד”), ז’אן פייר מֶלְוויל (“לאון מורן, כומר”) ולואי מָאל (“זאזי במטרו”, “ויוה מריה”) הביאו אותו לביים סרט קצר בשם בדוי וליצור את סרט הביכורים המסעיר שלו, הלוא הוא “טרלס הצעיר”, שזיכה אותו בפרס הבמאי המבטיח בגרמניה ובפרס “פיפרסקי” בפסטיבל קאן.

שלנדורף הוא אחד השמות הבולטים בזרם המכונה “קולנוע גרמני חדש”, אשר יצא נגד התרבות הגרמנית שכמו התעלמה ממלחמת העולם השנייה ומאחריות דור ההורים. הוא יצר קולנוע לצדם של אורים ותומים כמו וֶרְנֶר הרצוג, וים וֶנְדֶרְס ורָיינֶר וֶרְנֶר פַסְבּינְדֶר, כמו גם הבמאיות המרתקות שהעמידו יצירות מופת בגל השני של הזרם: יוּטָה בְּרוּקְנֶר (“שנות הרעב”), הֶלְמָה סַנְדֶרְס־בְּרָהמְס (“גרמניה אם חיוורת”) ומַרְגָרֶטֵה פוֹן טְרוֹטָה (“היקיצה השנייה של כריסטה קלוגס”).

אל מול שמות שכאלה, אשר דומה כי די בפריים יחיד כדי לזהות את מגע ידם, נשאלת השאלה: מה מייחד את סרטיו של שלנדורף? ראשית, נחישותו להעביר אל מסך הקולנוע יצירות ספרותיות שנטען עליהן כי אי־אפשר לעבדן, ושנית – המבט החמור והאקטואלי שהפנה אל החברה הגרמנית והתעקשותו לעצבה כגרוטסקה. ייתכן שדווקא ישירות זו עומדת בעוכרי יצירותיו, ובוודאי אל מול כוחם האלגורי והאסתטי של הסרטים שביימו חבריו לזרם. ובכל זאת, תפקידו של סינמטק הוא להציג בפני הדור החדש והדור הוותיק סרטים שחוללו מהפכה רבתי. מכון גתה תל אביב וסינמטק הרצליה שמחים להגיש לכם מבחר מסרטיו של פולקר שלנדורף, שיוקרנו בסינמטקים ברחבי הארץ.

צפייה נעימה.

תוף הפח

The Tin Drum

Die Blechtrommel

(גרמניה המערבית/צרפת/פולין/יוגוסלביה, 1979) דרמה

עלייתו ונפילתו של הרייך השלישי מבעד לעיניו של אוסקר מצאראט. מיהו אותו אוסקר? בגיל שלוש, עקב התנהגותם המסואבת של הוריו וידיד נפשם (זהות אביו של אוסקר נותרת עלומה), החליט אוסקר להפסיק לגדול ולהתחיל לתקשר באמצעות תוף פח, שבו הוא מכה בכל כוחו כדי להביע את מחאתו. לעתים, כשמצוקתו אל מול הנעשה סביבו מציפה את כל ישותו, הוא גם צורח בקול גבוה כל כך עד שביכולתו לנפץ כלי זכוכית.

בסרט זה נדרש שלנדורף לספר המופת של גינטר גראס (שסייע בכתיבת התסריט). שלנדורף, שאינו נרתע ביצירתו מן הגרוטסקי עד שאפשר לראותו כמאפיין סגנוני מתמשך בסרטיו, מתאר את גרמניה הנאצית באמצעות שילוב מקפיא דם בין צילום יפהפה לסיטואציות מוגזמות (הסרט שואב השראה מן הקולנוע האילם). ההצדקה לכך היא כמובן נקודת מבטו של אוסקר הגבר, הלכוד מבחירה בגוף של ילד. אין זה סרט עדין כלל וכלל, והוא כולל סצנות שכיום היו “בלתי נסלחות” מחמת קיצוניות הדרישות הדרמטיות שהוצבו בפני דיוויד בנט, הילד המוכשר שנבחר לגלם את אוסקר. מאז ועד היום הסרט זוכה להערכה גדולה, ולפני כעשור הוצג העותק המשוחזר שלו לראשונה במסגרת Cannes Classics היוקרתית.

במאי: פוֹלְקֶר שְלֶנְדוֹרְף

שחקנים: דיוויד בֶּנֶט, אַנְגֶלָה וינְקְלֶר, שָארְל אַזְנָבוּר

(142 דק’, גרמנית; תרגום לעברית)

זוכה פרס הסרט הזר הטוב ביותר, אוסקר 1980.

זוכה פרס דקל הזהב, פסטיבל קאן, 1979.

השקט שאחרי הסערה

The Legend of Rita

Die Stille nach dem Schuß

(גרמניה, 2000) דרמה

נעוריה של ריטה היו לאגדה. בשנות השבעים היא הייתה שותפה לתא טרור נודע לשמצה, שפעולותיו זכו להערצתם של אלו המאמינים כי עולם ישן עדי יסוד יש להחריב. השנים חולפות והחיים במנוסה אינם אפשריים. ריטה וחבריה מוצאים מקלט בגרמניה המזרחית, ושם הם נדרשים לעבוד ולהיות חלק ממעמד הפועלים. כאשר אהבה עומדת על מפתן דלתה של ריטה, היא נדרשת לשאלה הגדולה מכול: היכן היא עומדת ביחס לעברה?

בסרט זה שלנדורף חוזר אל הפצע המדמם של החברה הגרמנית, הלוא הוא כנופיית באדר־מיינהוף. שלנדורף כבר נדרש אליו באפיזודה שאותה תרם לאנתולוגיה “גרמניה בסתיו”. בסרט זה, שיצא 22 שנים לאחר מכן, הוא מפתיע בבימוי קליל ונטול פאתוס, ודומה שרוח שחקניו השתלטה על הסרט, על הדיאלוגים ועל עבודת המצלמה. רק הכעס והספק שאפיינו את עבודותיו המוקדמות נותרו על כנם.

במאי: פוֹלְקֶר שְלֶנְדוֹרְף

שחקנים: בּיבּיָאנָה בַּגְלָאוּ, ריכַרְד קְרוֹפְּף, מרטין ווּטְקֵה

(103 דק’, גרמנית; תרגום לעברית)

הכבוד האבוד של קתרינה בלום

The Lost Honor of Katharina Blum

Die verlorene Ehre der Katharina Blum

(גרמניה המערבית, 1975) דרמה

קתרינה בלום, אישה פיקחית, יפה וחזקה, מבלה לילה סוער עם גבר מסתורי שאותו הכירה במסיבה. האיש, כך מסתבר, נתון למעקב משטרתי, וקתרינה נתפסת כשותפתו לפשע ונהיית מטרה למסע השמצה נבזי של צהובון. כאשר חייה וחיי המקורבים לה הרוסים ומוכתמים בקלון, קתרינה בוחרת לדבר. היא מעוניינת להיחשף בפני העיתונאי שדומה כי שם לעצמו למטרה להרוס את שמה. 

הסופר היינריך בל שאב את ההשראה לספר המופת “הכבוד האבוד של קתרינה בלום” מהבהלה שאחזה בציבור הגרמני בעקבות פעולותיה של כנופיית באדר־מיינהוף ואופי הסיקור העיתונאי שליווה אותן. הסרט נהיה ללהיט עולמי והצליח גם בישראל. היה זה כנראה מגע ידיה של מרגרטה פון טרוטה, שהייתה שותפה לבימוי, שהקנה לסרט איפוק וסייע לו להימנע מן הגרוטסקה שמאפיינת בדרך כלל את יצירותיו המוקדמות של שלנדורף. לאחרונה יצא לאקרנים סרטו החדש של קלינט איסטווד, המתאר מעשייה דומה אך נופל בהרבה מסרט זה.

במאים: פוֹלְקֶר שְלֶנְדוֹרְף, מַרְגָרֶטֵה פוֹן טְרוֹטָה

שחקנים: אַנְגֶלָה וינְקְלֶר, מָריוֹ אָדוֹרְף, דיטֶר לָאזֶר

(106 דק’, גרמנית; תרגום לעברית)

טרלס הצעיר

Young Törless

Der junge Törless

(גרמניה המערבית/צרפת, 1966) דרמה

טרלס הוא נער צעיר שנשלח על־ידי אמו ללמוד בפנימייה אי שם באימפריה האוסטרו־הונגרית. מעמדה הכלכלי של משפחתו מספק לו כוח לחבור לשני תלמידים כריזמטיים, והוא מצטרף אליהם בביקוריהם אצל זונה מקומית. טרלס דן עמם בעניינים פילוסופיים אך צופה במעשיהם הדקדנטיים בשתיקה. כשתלמיד בן המעמד הנמוך נתפס בגניבה, חבריו של טרלס מחליטים ללמדו לקח ולבחון באמצעותו מה נדרש כדי לשבור את נפש האדם. טרלס ממשיך להתבונן בנעשה בעודו נסחף במערבולת של משיכה ודחייה.

כבר בסרט הביכורים שלו נדרש שלנדורף לעיבודו של רומן מופת: “נבוכותיו של החניך טרלס” מאת רוברט מוסיל. בספר זה, שפורסם בשנת 1906, חזה מוסיל את עליית הפשיזם ואת קריעתה של אירופה, ותהה מיהם אותם אנשים המסוגלים לבצע מעשים נתעבים כל כך, האם אפשר לראות את הרוע על פניהם או במעשיהם, וכיצד ייתכן שבני אדם נוהים כך אחר כוח, אכזריות ואלימות. הסרט נפתח ומסתיים בצילום פנורמי של נוף עירום ומסילת רכבת חוצה אותו. האלגוריה ברורה מאליה.

במאי: פוֹלְקֶר שְלֶנְדוֹרְף

שחקנים: מתיו קָרייר, מריאן סיידוֹבְסְקי, בֶּרְנְד טישֵר

(87 דק’, גרמנית; תרגום לעברית)

זוכה פרס “פיפרסקי”, פסטיבל קאן, 1966.

במעגל ההונאה

Circle of Deceit

(גרמניה/צרפת, 1981) דרמת מתח

בשנת 1980 יצא פולקר שלנדורף בליווי צוות מצומצם לצלם מותחן על הנעשה בלבנון ובעיר ביירות. ברונו גנץ הצעיר מגלם עיתונאי גרמני שנמלט מהמלחמה שהוא מנהל בביתו מול בת זוגו, לטובת כתיבת מאמר שעלול לעלות לו בחייו. יז’י סקולימובסקי, הבמאי הפולני המהולל (“ספינת המגדלור”), הוא הצלם הנאמן שלו, וחנה שיגולה היא דיפלומטית שקבעה את משכנה באזור ושמציעה לגיבור שלום באזור מלחמה.

שנתיים לפני טבח סברה ושתילה חזה שלנדורף את האסון שתוליד העוינות בין הפלסטינים לנוצרים בלבנון. הוא נקט סגנון בימוי שונה מזה המאפיין את יצירתו, ודומה שכוכבי הסרט נדחקים לשוליים לטובת הבמה שהוא נותן לנציגי הצדדים השונים בקונפליקט – פוליטיקאים ואנשים מן הרחוב. לבנון עצמה גונבת את ההצגה הקולנועית, בחלקה חרבה ובחלקה תוססת ושוקקת חיים.

במאי: פוֹלְקֶר שְלֶנְדוֹרְף

שחקנים: בְּרוּנוֹ גַנְץ, חַנָה שיגוּלָה, יֶז’י סְקוֹלימוֹבְסְקי

(108 דק’, גרמנית, ערבית, צרפתית ואנגלית; תרגום לעברית)

מוות והריגה
Mord und Totschlag

מוות והריגה

Degree of Murder

Mord und Totschlag

(מערב גרמניה, 1967) קומדיית פשע/ניסיוני

מארי מאוהבת בהנס, אבל הרומן שלהם קצר מועד והיא רוצה להמשיך הלאה. ערב אחד הנס חוזר. הוא רוצה לאסוף כמה מחפציו, ובאותה הזדמנות “לעשות את זה” איתה בפעם האחרונה. אקדח שנמצא בידיה של מארי עושה את שלו, ועתה עליה להיפטר מהגופה. מארי אינה מתייאשת ומחפשת מישהו שיסייע לה במלאכה תמורת 500 מארק. בדרכה נקרים שני בחורים נאים, גונתר ופריץ, אשר יסייעו לה במשימה ויכבשו את לבה.

סרטו השני של פולקר שלנדוף מציע כיוון שונה ובלתי צפוי. זהו סרט קליל ומשעשע המוותר על הטון חמור הסבר שמאפיין את יצירתו לטובת הומור שחור ורוח נעורים. הסרט יונק את השראתו מהגל החדש הצרפתי ומסרט המנוסה של גודאר, הלוא הוא “פיירו המשוגע”. הפסקול המלבב של הסרט הולחן על־ידי בראיין ג’ונס, מייסד ה”רולינג סטונס”, שחברתו דאז כיכבה בתפקיד הראשי.

במאי: פוֹלְקֶר שְלֶנְדוֹרְף

שחקנים: אָניטָה פָּלֶנְבֶּרְג, הַנְס פיטר הַלְוואקְס, מַנְפְרֶד פישְבֶּק

(87 דק’, גרמנית; תרגום לעברית)

בעל
Baal

בעל

Baal

(גרמניה המערבית, 1970) ע”פ מחזה/ניסיוני

בעל הוא משורר צעיר, שיחת היום בחוגי אוֹמנות וספרות. בעלי ממון מזמינים אותו לסלונם כדי שיקרא משיריו הבוטים ויזעזע את חבריהם בלשונו החדה. בעל נענה להזמנות ועושה כמצופה ממנו ואף יותר מכך: הוא יוצק לגרונו משקאות אלכוהוליים המזינים את חרון אפו, מצליף בלשונו ומכה בידיו. בעל צובר לעצמו מעריצים, לרוב נשים, אך גם גברים המביטים בו בערגה והמוכנים ללכת אחריו באש ובמים. זהו מסלול חיים סוער שסופו ידוע מראש.

“בעל” הוא המחזה הראשון שכתב ברטולד ברכט, כשעדיין היה סטודנט. שלנדורף, שעיבד אותו לטלוויזיה הגרמנית, שמר על הטקסטים החריפים ועל המבנה האפיזודי, אך עדכן את זמן ההתרחשות להווה (ראשית שנות השבעים). כמו כן, הוא דרש שכמה משיריו יולחנו על־ידי קלאוס דוֹלְדינְגֶר, והם הקנו לסרט אווירה המזכירה את זו השוררת בבתי מרזח ובמועדונים מחתרתיים. אלמנתו של ברכט תיעבה את הסרט והביאה לגניזתו למשך 44 שנים. כאשר הוא נחשף מחדש, היו שהשוו אותו ל”עירום”, סרטו של מייק לי, ושיבחו את הופעתו של ריינר ורנר פסבינדר בתפקיד הראשי.

במאי: פוֹלְקֶר שְלֶנְדוֹרְף

שחקנים: רָיינֶר וֶרְנֶר פַסְבּינְדֶר, מַרְגָרֶטֵה פוֹן טְרוֹטָה, זיגי גְרָאוּאֵה

(87 דק’, גרמנית; תרגום לעברית)