אישה צעירה הנשואה למהנדס מנסה למצוא משמעות ויציבות בעולם שהולך ומתרוקן מרגש ומקשר אנושי. בחיפושיה אחר חום היא פונה אל עמיתו לעבודה של בעלה, אך גם מערכת היחסים החדשה אינה מצליחה להעניק לה נחמה. “המדבר האדום”, סרטו הראשון בצבע של מִיקֶלַאנְגֶ'לוֹ אַנְטוֹנְיוֹנִי, נחשב לאחת הפסגות הגדולות ביצירתו — חוויה קולנועית שבה הנוף התעשייתי הופך לבבואה של הנפש. שיתוף הפעולה עם הצלם קַרְלוֹ דִּי פַּאלְמָה (שצילם בהמשך כמה מסרטיו הגדולים של ווּדִי אַלֶן) מניב דימויים עזי צבע, עשן וטקסטורה מתכתית, המבטאים חרדה, ניכור ותשוקה. בדומה ל“ג'ולייטה של הרוחות” של פֵדֶרִיקוֹ פֶלִינִי, גם כאן נדמה שהצבע בקולנוע נולד מחדש.