ב-2025 ציינו בעולם הקולנוע מאה שנה להולדתו של הבמאי הצרפתי מוריס פיאלה, אחת הדמויות הבולטות בקולנוע הצרפתי של שנות ה-1970 ו-1980, בעידן שבא לאחר דעיכת הגל החדש.

אחרי שנסיונו לבסס לעצמו קריירה כצייר נכשל, פנה פיאלה לשיווק ומשם לקולנוע בסרטי תעודה קצרים ורק בגיל 43, בסוף שנות השישים, ביים את סרטו העלילתי הראשון "ילדות עירומה" (1968) – סיפורו של ילד אומנה שלא מצליח למצוא את מקומו בעולם. כבר כאן נמצאים כל המרכיבים שיהפכו את סרטיו לחוויה מטלטלת: מבט חסר סנטימנטים במציאות, התמקדות בגיבורים בני מעמד הפועלים, ואמפטיה מלאה כלפיהם וכלפי פגמיהם.

סרטיו הבאים מציגים גם הם עם חוויות של נטישה: "לא נזדקן יחדיו" (1972) הוא דיוקן של זוגיות בקריסה, "הפה הפעור" (1974) עוסק בתגובה הרגשית של אב זקן ובנו עם מותה של אם המשפחה "קודם כל התבגר" (1978) הוא מבט מפוכח על דור מתבגרים שמסיימים את התיכון, "לולו" (1980) מתאר את הרומן הסוער בין צעירה בורגנית לפושע קטן ו"לחיי אהבותינו" (1984) מספר את התפרקות התא המשפחתי ו"ון גוך" (1991) הוא תיאור נטול רגשנות של ימיו האחרונים של הצייר.

כל כמה שתקצירי הסרטים הנ"ל עשויים להשמע כנקודות פתיחה לדרמות מזככות, פיאלה נזהר מללכת בנתיבים אלו. כפי שנכתב בכמה וכמה סיכומים אודותיו, הקולנוע של פיאלה הוא מיידי וחזיתי, ותיאורו של הרגע טעון תמיד במידה של רגש אותנטי וסוער. יותר מאשר משמעת קולנועית, סרטיו מציעים חוויה בלתי מרוסנת, מלאת סתירות. פיאלה עצמו היה איש חם וסוער, שהתקוטט עם הקהל, עם קולגות ועם תעשית הקולנוע. מפורסמת תגובתו לקריאת הבוז שליוו את זכיתו בפרס "דקל הזהב" בפסטיבל קאן 1987. אז ענה לקהל "אתם אינכם אוהבים אותי, ובכן גם אני אינני אוהב אתכם".

מפתה לכן להבין את סרטיו, שהיו מבוססים על חוויות ואירועים מחייו שלו, כדיוקן עצמי מתמשך. הוא חוקר בסרטיו את חולשתיו שלו ואת חולשותיו של המין הגברי. במבט עכשווי זהו דיוקן לא מחמיא של יצור מבוהל, המטלטל בין תשוקה לחיים לחרדת המוות ומנסה לנווט את חייו בין כוחות אלו. התנועה בין שני הקטבים האלו נותנת לסרטיו את כוחם וטוענת אותם באותה המולה ומתח.

כל כמה שהיה לעומתי, פיאלה, שמת בשנת 2003, זכה להצלחה. הוא נחשב לאחד הכוחות המשפיעים על דור הקולנוענים שצמח בצרפת בשנות התשעים והאלפיים. תוכנית המחווה שנקרין החודש כוללת 7 מתוך 10 סרטיו הארוכים. זוהי הזדמנות חד פעמית להתוודע לאחד הבמאים המשפיעים של הקולנוע הצרפתי של בעשורים האחרונים. אל תחמיצו.

תוכנית המחווה למוריס פיאלה נעשתה בסיוע מכון התרבות הצרפתי.
תודה מיוחדת לנספח האודיו-ויזואל גיום מנגה.