במאי: פסקל בוניצר
שחקנים: אלכס לוץ, לאה דרוקר, נורה המזאווי
(91 דק', צרפתית; תרגום לעברית)
על הדימויים: קולנוע ואמנות עם ד"ר סמדר שפי - מפגש שני
ב-1998 פסק שופט בניו יורק ששני ציורים של אגון שילה שהושאלו לתערוכה במוזיאון לאמנות מודרנית בעיר לא יוחזרו לאוסטריה. תיבת פנדורה שנפתחה הובילה לדיונים משפטים סוערים בו תבעו יורשי אספנים יהודים שנרצחו בידי הנאצים את השבת רכוש משפחותיהם. שילה, אמן אוסטרי שציוריו הקשים, הנוירוטיים והנוגעים ללב הם מהיצירות המוערכות ביותר באמנות המודרנית הלך לעולמו בן 28. בחייו, רבים מתומכיו של מי שנחשב בווינה השמרנית לפרוע, היו יהודים מהחוגים הליברליים והמודרניים. בהרצאה נכיר את עבודתו, נראה את הפער בין קיטלוג על ידי הנאצים כ"אמן מנוון" לבין הביזה של עבודותיו שלא ידעה שובעה ונתהה על מוסר, אנינות כסף והקשר בין כל אלו לאמנות.
תקציר הסרט:
אנדרה מאסון הוא מומחה לאמנות מהטובים בעולם, כזה שמספיק לו מבט אחד על יצירה כדי לזהות את מקורה ושוויה. אך למרות בטחונו העצמי וניסיונו המקצועי, שום דבר לא מכין אותו למה שקורה כשהוא נשלח להעריך פריט שנמצא בבית פרטי – ציור שנושא את חתימת האמן האוסטרי הדגול אגון שילה, יצירה נחשקת שרבים ניסו לאתרה אך נדמה שנעלמה מעל פני האדמה. אנדרה מאמין שזו אכן עבודה מקורית של שילה, ופוסק בהתאם. אבל כשהשמועה על התגלית מתפשטת הוא מתחיל לפקפק במסקנה הנחרצת שניפק. סרטו של פסקל בוניצר, שמבוסס על סיפור אמיתי ובלתי נתפס, הוא דרמה קולחת ומיומנת שלא מפסיקה להפתיע.