הדייר (ללא תשלום למנויים)

מר טרלקובסקי, מהגר פולני המתגורר בפריז, מחפש דירה להשכרה. הוא מגיע אל מר זי המפוקפק, שבבניין שבבעלותו התפנתה דירה בנסיבות מצערות: הדיירת הקודמת יצאה מדעתה ובחרה לסיים את חייה בקפיצה מהחלון — ניסיון שלא צלח. טרלקובסקי מהסס: בעל הבית מפגין מה שנראה כגזענות שורשית, השכנים מעוררים אי־נוחות, והאווירה בדירה רחוקה מלהיות מזמינה. אך מצוקת הדיור מכריעה, והוא נכנס לדירה. תחילה הכול מתנהל פחות או יותר כשורה. סטלה, השכנה הצעירה, מוצאת חן בעיניו. אלא שכאשר טרלקובסקי מגלה את “מחילת הארנב” הפרטית שלו — ובה שן מסתורית שאולי שייכת לדיירת הקודמת — המציאות מתחילה להתערער. הפרנויה מתעצמת, תחושת הרדיפה גוברת, והוא מתכנס אל תוך עצמו מאימת השכנים והסביבה. בספרו רומן על פולנסקי כינה רומן פּוֹלַנְסְקִי את הסרט, בהכאה על חטא, “תרגיל” — אולי בשל קבלת הפנים הקרירה שלה זכה בעת יציאתו. האמת צריכה להיאמר: זהו אחד מסרטיו הגדולים. לא רק דיון מצמרר בחוויית הזרות והנרדפות (פולנסקי היה ילד בתקופת השואה), אלא גם יישום קולנועי מרתק של רעיונותיהם של ז׳אן־פּוֹל סַארְטְר (“הגיהינום הוא הזולת”) ו־אַלְבֶּר קַאמִי (המיתוס של סיזיפוס), לצד ערעור אכזרי ושנון על תפיסתו של רֶנֶה דֶּקַארְט. אצל פולנסקי, הגוף — בהשפעת הסביבה — משתלט על הנפש, חושב ופועל במקומה.