סרט דיוקן מ1989 של אביו ניצול השואה של הבמאי. הסרט היה חלק מגל יצירות של בני הדור השני לשואה בהן התמודדו עם הוריהם ועם זכר השואה. אך בניגוד לחומרה ולדרמטיות של יצירות אחרות, הוגו לב התגלה כשורד לא סנטימנטלי ולא קורבני. התבוננותו המפוכחת בזוועה והאנקדוטות המשעשעות שנשארו בזיכרונו, מחזירות את זכר השואה אל גבולות התפיסה האנושית. התוצאה היא שילוב נגיש של רוך וקושי שמעורר צחוק ומחשבה.
בתום ההקרנה תקיים שיחה עם יאיר לב, יוצר הסרט.