במאי: ג׳ִין קֶלִי
שחקנים: בַּרְבְּרָה סְטְרַיְיסַנְד, ווֹלְטֶר מַתָּאוּ, מַיְיקְל קְרוֹפוֹרְד
(148 דק׳, אנגלית; תרגום לעברית)
ניו יורק, 1890. דולי לוי (ברברה סטרייסנד), אלמנה ושדכנית נמרצת ורבת תחבולות, מגיעה לעיירה יונקרס כדי למצוא שידוך להוראס ונדרגלדר (וולטר מתיאו), סוחר עשיר, קמצן ונרגן. אלא שלדולי יש תוכניות משלה. היא משכנעת את הוראס להגיע לניו יורק, ועד מהרה מוצאים את עצמם גם שני פקידיו, אחייניתו ומחזרים נוספים מעורבים במשחק כיסאות מוזיקליים רומנטי, שבו איש אינו בטוח עם מי יסיים את הערב. האמת צריכה להיאמר: מבחינה דרמטית, ״הלו דולי!״ אינו עובד במיוחד. סטרייסנד הייתה בת 27 בלבד כשנבחרה לגלם שדכנית ותיקה, אלמנה בעלת ניסיון חיים עשיר, המנסה למצוא מחדש את מקומה בעולם המשתנה לנגד עיניה. קשה להשתכנע שהצעירה שלפנינו היא אישה המביטה בערגה על נעוריה האבודים. אבל מי אנחנו שנבוא בטענות? סטרייסנד מתנפלת על השירים בתאווה השמורה ללביאה, והופכת כל אחד מהם למפגן מרהיב של יכולותיה הקוליות. השמלות מוגזמות, התפאורות התקופתיות משגעות, הריקודים סוחפים, ואפילו וולטר מתיאו משכנע כזקן הנרגן שלבו הולך ונמס. ג'ין קלי, מגדולי הרקדנים והכוריאוגרפים בתולדות הוליווד, מנצח על חגיגה מוזיקלית ראוותנית שכמעט בכל רגע נתון יש בה משהו נפלא לראות או לשמוע. כדאי!
