חליפת ערב (ללא תשלום למנויים)

ברטראן בלייה; מחווה.

מוֹנִיק ואַנְטוּאָן הם זוג עני ונשוי המעביר את חייו שלא־באושר. ערב אחד, במהלך ויכוח סוער במסעדה, הם פוגשים בבּוֹב — בריון כריזמטי שמזומנים אינם בעיה עבורו. הם תפרנים; הוא פורץ מיומן, וזה מקור השטרות שבכיסו. מוניק מוצאת את הליבידו של בוב מסעיר, במיוחד בהשוואה לזה של בעלה העכברי. אנטואן מזדעזע לגלות שלרשימת חולשותיו התווספה אחת דרמטית במיוחד — הוא הפך לגבר מְקוּרְנָן. בוב מזהה היטב את סדקיו של הזוג, והתוכניות שלו לגביהם אינן רק מיניות: הם עשויים לשמש לו מקור הכנסה נוסף — גם בלי קשר לקריירת הגניבה שהוא מייעד להם. “זונה של סרט” — כך הכריזו כרזות הפרסום שלו בכל העולם (וגם בישראל של שנות השמונים). בלייה, שבשנות השבעים יצר סרטי פולחן שקטעים מסוימים בהם כבר אינם עומדים במבחן הסובלנות של ימינו, החל בשנות השמונים תהליך של עידון יחסי (עם סרטים כמו “מזנון קר” ו“אבא יפה”). תהליך זה הגיע לשיאו בסרט המופלא “יפה מדי בשבילך” — ובדיעבד נעצר שם, כשבלייה שב ליצירות מאתגרות יותר, כגון “תסלח לי שאני חיה”, סרטו האחרון שהופץ בישראל. “חליפת ערב”, שנוצר לפני “יפה מדי בשבילך”, נתפס אז כסיבוב פרסה קנטרני: יצירה בוטה ביחס לסרטים שהקיפו אותה — מבית היוצר של בלייה ושל הקולנוע הצרפתי דאז בכלל. אך לא מדובר בגסות חנפנית, אלא בחוליה נוספת במסורת ארוכה של סרטים צרפתיים שבוחנים את המעמד הבורגני וקוראים תיגר על מוסכמותיו ועל העולם הבטוח שהוא מגן עליו.