סופר מצליח ואשתו היפה מבקרים חבר ותיק שנפל למשכב. נוכחות המוות מעוררת בהם תשוקה לחיים, אך ככל שהלילה נמשך – במסיבה אלגנטית המלאה בגברים מחויטים ובנשים זוהרות – מתגלים הסדקים בנישואיהם, ודרכיהם נפרדות. אנטוניוני פורש כאן שפה קולנועית מהפנטת: שימוש באור וצל, בארכיטקטורה מודרניסטית ובמרחבים עירוניים מנוכרים, המעצימים את תחושת הריקנות והניכור. הסרט, שקט ומופנם, הוא מהביטויים הבולטים של הקולנוע האקזיסטנציאליסטי – חקירה של אהבה, זרות וחיפוש אחר משמעות בתוך עולם יפהפה ומנוכר כאחד.