לולו (ללא תשלום למנויים)

נלי היא צעירה בורגנית המנהלת מערכת יחסים יציבה עם גבר מבוגר ממנה. ערב אחד היא פוגשת במועדון את לולו – גבר פרוע, ארוך שיער וחסר עכבות – והמשיכה ביניהם מיידית. הם מבלים יחד את הלילה ומנסים לבנות חיים משותפים, למרות הפערים העצומים ביניהם.
יש יותר ממקריות בכך ש"לולו", סרטו הבוהמייני של מוריס פיאלה, יצא לאקרנים במקביל ל"דיווה" של ז'אן־ז'אק בֶּנֶקְס, מן הסרטים שהגדירו את זרם Cinéma du look. שני הסרטים מתרחשים בפריז לילית, שטופת ניאון, אך בעוד בנקס מוקסם מן היופי והסגנון, פיאלה מבקש לחשוף את הלכלוך, אי־הסדר והיצרים שמתחת לפני השטח. כפי ש"ילדות עירומה" התעמת עם הרומנטיזציה של טריפו, כך נדמה שכאן פיאלה יוצא נגד הקולנוע הצרפתי החדש שסוגד לאסתטיקה.
זהו סרט חסר מנוחה, כמעט כאוטי, המערער על מוסכמות של זוגיות, עבודה ויציבות, ומעדיף את הלילה על פני היום, את הדחף על פני הסדר. איזבל הוּפֶּר וז'ראר דֶּפַּרְדְיֶה, שכבר הציתו את המסך ב"הפרחחים" של ברטראן בלייה, מעניקים כאן הופעות חסרות מורא.