במאי: ג'וּזֶפֶּה טוֹרְנָאטוֹרֶה
שחקנים: פִילִיפּ נוּאָרֶה, סַלְוָאטוֹרֶה קָאסְצ’וֹ, ז’אק פֶּרֶן
(123 דק׳, איטלקית; תרגום לעברית)
“סינמה פרדיסו” הוא בית קולנוע בעיירה סיציליאנית קטנה, שבו עבד בילדותו סלוואטורה — כיום במאי סרטים מוערך, החי מזה שנים ברומא. הבשורה על מותו של המקרין הוותיק מחזירה אותו אל מחוזות נעוריו, אל הימים שבהם עוצבה אישיותו בהשראת דמותו של האיש ואל זיכרון אהבת נעורים שלא מומשה. ג'וּזֶפֶּה טוֹרְנָאטוֹרֶה, במאי הסרט, מגיש סיפור מתוק מדבש, ואינו בוחל במניפולציות סנטימנטליות כדי להוביל את הקהל לשיאים של רגש. עם זאת, במיומנות — ואף בערמומיות — הוא שוזר קטעים מסרטים פופולריים בני התקופה, כדי לדון בפער שבין שמרנות דתית לבין הקולנוע כמרחב שאפשר לאנשים לפרוש כנפיים ולדמיין חיים מעבר לנורמות המקובלות. מעניין לשוב ולבחון האם סצנת הסיום שמרה על מעמד הקלאסיקה שיוחס לה עם יציאת הסרט, או שמא נשחקה עם השנים. כך או כך, עותק חדש מזמין להיזכר — ואחר כך, קשה לשכוח.
זוכה פרס הסרט הזר הטוב ביותר, אוסקר 1990.
