במאית: מַגִּי גִ'ילֶנְהָאל
שחקנים: גֶ'סי בַּקְלִי, אַנֶט בֶּנִינְג, כְּרִיסְטְיָאן בֵּייל
(126 דק', אנגלית; תרגום לעברית)
בשיקגו של שנות השלושים מבקשת המפלצת של פרנקנשטיין (כריסטיאן בייל) מד"ר אופְרוניוס (אנט בנינג) לברוא לה בת־לוויה. השניים משיבים לחיים אישה שנרצחה (ג'סי בקלי) – והיא הופכת להיות "הכלה". סרטה של מגי ג'ילנהול מציע קריאה פמיניסטית לדמות “הכלה” – דמות שאינה מופיעה כלל ברומן המקורי של מרי שלי, אלא נולדה בעיבודים הקולנועיים (וליתר דיוק בסרט ההמשך של ג'יימס וייל). ג'ילנהול מדגישה כי מדובר ביצור שנברא פעמיים: הן בתוך העלילה והן מחוצה לה – בידי יוצרים גברים (דמויות בדיוניות ויוצרי סרטים). כעת הכלה קמה על יוצריה, תובעת חירות, נקמה – וגם שם משלה. כשם שמרי שלי מיקמה את עלילת ספרה במאה ה־18, רגע לפני עידן התיעוש והמהפכה המדעית, ג'ילנהול בוחרת בשנות השלושים של המאה ה־20 – עשור רווי טלטלות, רגע לפני שהעולם יידרדר לטראומה ההיסטורית הגדולה של מלחמת העולם השנייה. כך הופך המיתוס הגותי לסיפור על זהות, שליטה ובריאה בעידן של משברים.
