מרצה: ד"ר פבלו אוטין
בימוי: פְּיֵיר פָּאוֹלוֹ פָּאזוֹלִינִי
שחקנים: טֶרֶנְס סְטָאמְפּ, סִילְבָנָה מַנְגָּנוֹ, מַאסִימוֹ גִ'ירוֹטִי
(98 דק', איטלקית; תרגום לעברית)
בשנות ה־50 החלו יוצרות ויוצרי קולנוע מרחבי העולם לפתח שפה אסתטית חדשה, שאפשרה למסך לעסוק בנושאים מורכבים, פילוסופיים וקיומיים. הקולנוע המודרניסטי לא הסתפק עוד בסיפור סיפורים, אלא החל גם להרהר בהם, לפרק אותם ולבחון את גבולות המדיום עצמו. ההרצאה תעסוק בנסיבות ההיסטוריות והאמנותיות שעיצבו את יצירתם של במאים כאִינְגְמַר בֶּרְגְמָן, מִיקֶלַאנְג'ֶלוֹ אַנְטוֹנְיוֹנִי ופְּיֵיר פָּאוֹלוֹ פָּאזוֹלִינִי, ונבחן את הכלים הסגנוניים הייחודיים שפיתחו כדי להפוך את הקולנוע — כמו בשיר — לאמנות.
בתום המפגש יוקרן הסרט: תיאורמה
צעיר זר ומסתורי מגיע לבית בורגני במילאנו ומפתה את כל בני הבית: הבן, האם, הבת, האב — וגם את המשרתת. בעקבות המפגש המטלטל, כל אחת ואחד מהם עוברים שינוי עמוק וקיצוני. לפני עשיית הסרט סבר פאזוליני כי "כל מה שהבורגנות עושה — גם הדברים הכנים, העמוקים והאציליים ביותר — הוא בהכרח משגה". במהלך העבודה שינה את עמדתו, ואמר כי "כל האנושות הופכת לזעיר־בורגנית, ומכאן צצות בעיות חדשות, שתיפתרנה רק על־ידי הבורגנות ולא בידי אופוזיציה חיצונית". לכן מסתיים הסרט, לדבריו, על תנאי — בזעקה: "אי־הרציונליות שבזעקה מבטאת העדר פתרון".
