במאי: אַנְדְזֶ׳יי וַאיְדָה
שחקנים: תֶּרֶזָה אִיזֶבְסְקָה, טָדֵאוּש יַנְצָ׳אר, וְיֶינְצִ׳יסְלָב גְלִינְסְקִי
(91 דק׳, פולנית; תרגום לעברית)
הפרק השני בטרילוגיית המלחמה של אנדז'יי ואידה מתרחש ביום ה־56 למרד ורשה — לא מרד גטו ורשה, שהתחולל באביב 1943, אלא המרד שפתחו המחתרות הפולניות נגד הכיבוש הנאצי בקיץ 1944. בעקבות המרד החלו הגרמנים להחריב בשיטתיות את העיר. הסרט עוקב אחר קבוצת לוחמי מחתרת הנאלצת לסגת משדה הקרב דרך תעלות הביוב של ורשה, בתקווה למצוא דרך מילוט. ואידה אינו מעניק לצופי סרטו אפילו את הנחמה שבאשליה. כבר בפתיחה מודיעה הקריינות כי האנשים שלפנינו, שהמצלמה חולפת על פניהם בשוט ארוך ומבריק, עומדים למות. הידיעה הזאת מלווה את הצפייה כולה ומעניקה לסרט ממד טרגי ואירוני. ואידה מבקש להתבונן מחדש במיתוס הגבורה של המלחמה, להסיר ממנו את מעטה ההרואיות ולחשוף את בני האדם שמאחוריו: אנשים בעלי חולשות, פחדים ותשוקות, שלא תמיד פועלים מתוך מניעים אידיאולוגיים נעלים. השליטה המרשימה שלו באמצעים הקולנועיים הופכת את המסע בתעלות הביוב לחוויה מטלטלת ובלתי נשכחת.
הסרט זכה בפרס מיוחד של חבר השופטים בפסטיבל קאן 1957.
