פיתוח מדעי מהפכני מאפשר לפסיכותרפיסטים לחדור אל חלומות מטופליהם ולטפל בחרדותיהם. אך שימוש לא מבוקר באמצעי זה עלול להוביל לתוצאות הרסניות. כאשר אחד המכשירים נגנב, יוצא מפקח משטרה לאתרו — לפני שייפול לידיים הלא נכונות. סאטושי קון, שני רק למיאזאקי ושונה ממנו בתכלית, מביים את "פפריקה" כחיזיון אסתטי מסחרר: מתקפה חזותית של צבע, דימויים והיגיון חלומי, המשלבת עיצוב היפר־ריאליסטי עם זרימה תודעתית חופשית. במקביל, הסרט מזמין דיון מורכב בגבולות האתיקה של הקדמה. ב־New Yorker הכתיר דייוויד דנבי את היצירה כ"מותחן מדע בדיוני פרוידיאני־יונגיאני־פליניאני".